אני מתבוננת מסביב ורואה שלהרבה אנשים יש מין תחושת כבדות עכשיו, עייפות כזאת, של סתם!
לאנשים יש מלא מלא מלא דברים לעשות והם עובדים מאוד קשה ובחריצות מהבוקר עד הלילה
וחלק מהם גם עסוקים עם מסיבות סוף השנה של הילדים ומתנות לצוותים החינוכיים ויש גם דאגות, איך הם הולכים
לעבור עכשיו ביחד עם הילדים את יולי אוגוסט של החופש הגדול, אז לתוך כל זה להכניס ירידה במשקל? עוד מטלה לסמן עליה וי?
למה צריך את זה?
ואני יכולה להבין את אלה שחושבות דברים כאלה,
אני יכולה להבין את העומס, את העייפות את העבודה שלא נגמרת (איך זה שבכל שעה? תמיד תמיד יש מה לעשות? )
עבור כל כך הרבה אנשים המציאות עכשיו מורכבת מכל כך הרבה דברים שצריך לטפל בהם אז שלתוך כל זה נכניס גם ירידה במשקל עכשיו?
כך שמצד אחד יש את התחושה של הכבדות הזאת, העייפות , תחושה הזאת של ה "די!, נמאס! " , יאללה נעשה מה שצריך לעשות
ונתקתק את מה שצריך לתקתק
ומצד שני יש את ה…. אני לא באמת יודעת איך לקרוא לזה אבל הוא נורא נורא קיים, הגוש הזה שתופס אותך בגרון קצת לפני ראש השנה או בערב יום כיפור או כשיש לך קצת זמן לעצמך ועבורי הוא כואב יותר מסטירת לחי והרבה יותר נוכח, זה קורה כשבלי לשים לב את מוצאת את עצמך שואלת את עצמך: "רגע איך היה מתאים לי לעבור את היום יום שלי? " או, יש גירסא אחרת של זה: "מה הייתי רוצה שיקרה לי בחיים האלה? שיהיה ברשותי? "
ואני לא יודעת מה איתכן אבל אצלי הרבה פעמים התשובה לשאלה הזאת כוללת להיות (עכשיו זה הפך יותר ל לשמור:) כי די, כמו Day,
הצלחתי בזה) להיות במשקל סביר, הרמוני כזה וזה לא שרציתי להיות מידה 26 אבל כן רציתי שהמשקל לא יהיה נורא נורא נורא בולט ושהעודף משקל שלי שהוא לא יהיה לי כבד כל הזמן ושאני לא אהיה כל הזמן עייפה , זאת הייתה בשבילי מטרה שהדליקה אותי ורציתי שמשהו כזה יהיה אצלי בחיים.
ואני גם זוכרת, שאם אני מוותרת לעצמי עכשיו ואוכלת כל מה שמתחשק לי ועוד קצת יגיע הרגע ולא בעוד הרבה זמן, הרגע הזה שבו אני אצטער שויתרתי
ואני גם יכולה להשאיר עכשיו את המצב סטטי, לא לרדת וגם לא לעלות ואז, כשיהיה לי זמן וכוחות לעשות משהו בריא בקשר לזה אז הירידה במשקל תהיה לי פחות ארוכה תהיה לי פחות עבודה כי יהיו לי פחות קילו להוריד
וזה נכון שעכשיו זה לא התקופה הכי טובה בעולם יש עומס ומתחים ןלחצים ויש גם את הנטיה שלי להשמנה שתמיד הייתה קיימת אצלי
From day 1 .
רק שמעניין אם אני יכולה להזיז את הדברים עכשיו, ממש עכשיו' בימים האלה, שיהיו קצת יותר לטובתי?, יש משהו שאני יכולה לעשות
עכשיו בשביל שהיום יום שלי יהיה קצת יותר לטובתי?
ויצא לי לחשוב על זה לפני כמה ימים, העייפות הזאת, הדכדוך ה "יאללה! נמאס!" זה רק רגש , זה סתם, זה בסך הכל רגש
והרגש הזה, אני יכולה להתקרב אליו, לנסות להכיר אותו, להיות סקרנית לגביו, להסתובב מסביבו (מטאפורית, זאת מטאפורה) ,
לתאר אותו, לכתוב אותו , לצייר אותו לנסות להבין מה הוא רוצה להגיד לי , יש לו איזה מסר בשבילי?, איזה תובנה?
ותוך כדי שאני עושה את זה, קודם כל, זה סוג של משחק ולשחק זה תמיד דבר טוב, אנרגיה של משחק זאת אנרגיה מאוד גבוהה,
וזה גם לא לוקח הרבה ולא עולה כלום מקסימום … אני אבין אחר כך כמה דברים על עצמי ויכול להיות שאני גם ארגיש קצת יותר טוב ויהיו לי תובנות וגם כוחות לעזור לעצמי יותר
וזה גם סוג של עיסוי להסתכל על הרגש מכמה מקומות, מכמה צורות מבט ואז יכולת ההתמודדות שלי מולו נהיית יותר גדולה וגם היכולת לעשות דברים שיהיו לטובתי בתקופה הזאת
וככה ניתן לעבור תקופות שיכולות להיות די מבאסות עם ירידה במשקל וחוץ מזה, אני מאמינה שאנחנו לא צריכים להאמין לכל המחשבות שלנו על עצמנו, בטח לא על כל המחשבות השליליות האלה, הרבה פעמים הן בכלל לא נכונות, הן סתם מקלקלות לנו ולא שום דבר אחר.
שיהיה לכולכם המשך יום טוב
ובהצלחה
